בחלומי אני הולך בחושך עד שאני מגיע
לרחבה מוארת בעששיות, ובה, על כמה שולחנות, לוחות עץ צבועים בצבע שחור טרי. מתוך
החושך מגיחים מפעם לפעם אל האור המהבהב אנשים שאני מכיר, אבל יש שם גם איזה מישהו
שאני לא מכיר. בבוקר (עדיין בחלום) אני מגלה שהמצלמה שלי נעלמה. ישר אני חושד בזה
שאני לא מכיר. ואז אני מתעורר באמת, ונזכר שהמצלמה במקומה, ועוברת לי מחשבה שלפני
שנרדמתי הייתי צריך לקשור את המצלמה על הצוואר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה