יום שישי, 13 ביולי 2018

פילוסופיה של הצילום הספונטני


אחרי שקראתי בשקיקה את כל כתבי אפלטון לפני שלמדתי שלש שנים פילוסופיה, ואחרי שחשבתי על פילוסופיה במשך חמישים שנים, הבנתי שאינני יודע מה יש, אינני יודע איך אני יודע מה יש, אינני יודע מי אני, אינני יודע אם אלוהים קיים, ואינני יודע אם יש ללימודי הפילוסופיה ערך.
הפילוסוף שהכי מצא חן בעיניי הוא סוקרטס, שידע שאינו יודע, אבל אני אפילו את זה לא יודע.
מנקודת מבט זו העולם הוא מקום מלא הפתעות.
גיליתי שהדבר הכי טוב שאני יכול לעשות איתן הוא לקנות מצלמה, לתעד באמצעותה את ההפתעות היותר מפתיעות, ולשתף בהן את מי שאוהב לראות צילומים ספונטניים, שבניגוד לצילומים המבוימים מגביהים את המצולם ומנמיכים את הצלם.

יום שישי, 6 ביולי 2018

העיקר

שטח של דו ממד ונפח של תלת-ממד 
קרוצים מאותו החלל

מי יותר חשוב 
השום או הקליפה?
האפס או הספירה?
הצגת הבכורה או הבמה?
המסגרת השחורה או הדף הלבן שמסביבה ובתוכה?
ולמה הוא מתחבא ברווח
 שבין מחשבה למחשבה
ובין נביחה לנביחה?

יום שני, 18 ביוני 2018

פרחים


פרחים מזכירים לנשמה
את גן העדן
את האין זמן שלפני הנפילה
גם שם היו הפרחים בשיא יופיים
אותם פרחים
רק בלי הנבילה

יום שבת, 9 ביוני 2018

ערב רב



הביטוי ערב רב מתייחס לבניהם של בני התערובת. בן תערובת הוא מי שאחד מהוריו שחור ואחד לבן, או אחד אדום והשני צהוב. בצבעים ערבוב של שחור ולבן נותן אפור. ערבוב של אדום וצהוב נותן כתום. ערבוב של אפור וכתום נותן ערב רב. בצורות: מאוזן ומאונך נותנים צלב. אלכסון ימני ואלכסון שמאלי נותנים איקס. צלב ואיקס נותנים ערב רב.

יום חמישי, 7 ביוני 2018

חברות אחרי המוות

חלמתי שאני מתעורר מזה שהחבר הטוב של אבי, שמוליק, שהוא כיום בן למעלה מתשעים, ודי מתקשה בהליכה, מודיע לכל הישנים, בהונגרית, שהוא יוצא. אבי, שבמציאות נפטר לפני למעלה מעשר שנים, מתעורר אף הוא מההודעה הזאת, ונותן לי פקודה קצרה, כדרכו, בהונגרית: "לך אתו". ואני עונה לו בעברית: "הוא חבר שלך, תלך אתה אתו". 

יום ראשון, 20 במאי 2018

Riddle in my Dream

I was lying on a bare matress in a camp full of tents. From the next tent I heard male voices and it seemed to me like a drug deal but who knows: Tea for Four, and Two for Three, all I want is Two Four Three

יום שלישי, 15 במאי 2018

תסריט מחלום


כמובן  שלא חלמתי את זה כתסריט אלא כסרט, אבל כשהתעוררתי נראה לי שמתאים יותר לכתוב את מה שחלמתי כתסריט.

הוא צעיר דתי, גבה קומה, מזוקן, מכור לסמים קלים
היא דוגמנית שיער חילונית.

חוץ. לילה. שער יישוב קהילתי בהרי יהודה
כמה אנשים עומדים ליד השער מחכים לרכב שיסיע אותם לירושלים.
הדוגמנית ניגשת לצעיר הדתי  המזוקן
היא: אני לא נוסעת אתכם.
הוא: מה קרה?
היא: שמעתי אותך מדבר עם אריק.
הוא: מה שמעת?
היא: שהשתמשת.
הוא: בטח שהשתמשתי. את יודעת למה השתמשתי? בגלל שיותר קל לי לבד. בואי נתגרש ונגמור עם הדייסה [במילעיל) הזאת.
היא: אני מעדיפה למות מאשר להתגרש.