חלוצים

אב אחד, אם אחת, לא בן להורים גרושים. אחות אחת, אשה אחת, בן אחד, בת אחת, ארץ אחת - שממנה לא יצאתי, אפילו לא לטיולים. עיר אחת, עבודה אחת, וספר אחד  - שאותו אני כותב מגיל עשרים.

v      

ההולך ישר למזרח מגלה במחצית הכדור שפניו ישר למערב.

v      

אני סבל של עניינים, נושא, סוחב, גורר. עניין נגמר - אני כבר בעניין אחר.

v      

קומת גג. שני חלונות לנוף. שני חלונות לצפצוף ציפורים, לנהמת מכונות. בקומה שמתחת נכנסת הרוח, נושאת ריחות. בקומה שמתחת - סבלים גוררים מיני מזונות... והבניין כולו מתנועע מהדירה לעבודה וברחובות.

v      

הגוף רובו מים והמים רובם אוויר. הראות קולטות שמים פולטות פחמנים, ורק סוליות המגפיים ניגפות באבנים.

v      

שערי נסוג כרסי מסתערת

v      

כשיצא לי לצאת לא בא לי. כשבא לי, לא יצא לי. יצא שלא יצאתי.

v      

לרוח אין ריח משלה. ריח יש לים, לפרדסים. כוחה נגלה בעקיפין, כשעננים טסים, כשיש אבק, כשיש גלים. אין לי ריח משלי. ריח יש לגוף, לזיעתי. כוחי נגלה בעקיפין: כשעניינים זזים, כשיש ברדק, כשיש מלים.

v      

אני לא המצאתי לא את העולם ולא את האדם, לא את הגוף ולא את הנוף. מצאתי: את השפה, את הכתב, את הדיו, את העט, את הדף. מצאתי... והתחלתי לכתוב.

v      

גאולה לא לי... לו.

v      

אחרי המלחמות תתפורר אחוות הלוחמים מסלע לחול. נישא ברוח, נישא במים, אלך לי לאיבוד... באבו דאבי.

v      

עגור על פני המים פני מראה. תחתיו מכה כנפיים בבואה. אותו עגור אותם המים שמן צף על בד, ריחוף מלה על דף, רפרוף, על רשתית העין - והעגור עף.

v      

האחד מאחד. השניים מפלג. העשר מסדר. החצי חוצה. הראשון מתחיל. האחרון גומר והאפס מאיין.

v      

מין האדם כמין מלאך נטול כנפיים, כמין שטן נטול זנב, נטול קרניים, כמין קוף נטול פרווה.

v      

לשמש המון שערות, למעלה בצדדים ובסנטר. קווצות קווצות קבוצות השערות, שלוחות לעולם אחר. והירח - שמשון קרח, קר כקרח, ועיוור.

v      

כשהגעתי אל קצה ההר האופק נהדף אל שפת הים, משפת הים אל לב הים, ושם ישב – מגחך, כמו חזון שנרדף. בלילה, בחושך המוחלט, כשלא ראיתי את האף, נדבק אלי האופק... לאן שעפתי עף.

v      

עלה מתכוונן לאור, צפור לקן, תינוק לפטמת אם - יודעים בלי לטעות, בלי לתקן.

v      

אלה תולדות האהבה: עם הספר שנקרע ונפזר בעולם, דת האהבה שנצלבה בהירושימה ובעשן הכבשן, וילדי הפרחים שקמלו בוייטנאם.

v      

פרי האימפריה גלגל או סוס או תורה. בחלוף תורה קמלה האימפריה לעם, למזכרת בשורה. ומוסר הנביאים מקודש בעולם, אל אחד לנצרות לאסלם. כי מציון יצאה תורה, בירושלים נותר רק עם. המצרים של עכשיו לא בונים פירמידות, ליוונים אין כבר פוליס למכור. איטלקים ממשיכים לקוות שרומי תחזור. אור לגויים הוא פרי האימפריה, ואור יש גם לבעלי עורלה: על ביטול העבדות אין פסוק בתורה, על שכספיר, על קאנט, אין דיון בגמרא, פסל לנין נופץ בכיכר במוסקבה - ביהודה עוד חולמים עוד אימפריה...

v      

מי שהקשיב לסירנות איבד ספינה. מי שהבטיחו לו ארץ- גלה. סיסמת בחירות: "תן את הלחי השניה"... ואינקוויזיציה! לחם, עבודה... ורייך שלישי וגז. אחדות הפועלים... וסיביר. אפשרויות בלתי מוגבלות... ואינדיאנים ירויים, ועבדות, ולינה בגנים ציבוריים. מקלט ליהודים... ומחנות לפליטים מאימת היהודים. הסטוריה משכרת, אל תשקרי לכל האנשים כל הזמן את אותו השקר.

v      

לא העין רואה- רואה המוח, שאינו נראה. לא האוזן שומעת - שומע המוח, שאינו נשמע. לא האף מריח -מריח המוח, שאינו מורח. לא החך טועם - טועם המוח, שאינו נטעם. לא היד נוגעת - נוגע המוח, שאינו נגוע.

v      

אבירים בכתמי דיו, טירות בקפלי ענן, סלמנדרות בגחלי אש. בצלליות עצים: פיות ושדונים. בכוכבים: דובה גדולה, אריה. באירועים - חוטי גורל. משמעות - בחלומות ובפליטות הפה.

v      

פעימת הדופק מעידה על זרימת הדם, שמעידה על הנשימה, שמעידה על החמצן, שמעיד על העצים, שמעידים על המים, על השמש, ועל האדמה.

v      

שלג. נוצות מלאך, מעטה צחור וצח. צריחת ענף נרצח.

v      

הסיני הצהוב, כחול אשר על שפת הים, כאור הכוכבים בלילה בלי ענן - על פי התוצאה, הוא הוא הזרע שהובטח לאברהם.

v      

אני יהודי שאינו שומר מצוות, חלוני שמתנזר מבשר חזיר. כך או כך אני הוגה בתנ"ך, שמדבר אלי מן הערוץ הפתוח שבזיכרוני.

v      

הביטוי "בעיני רוחי" מניח שיש אני, שיש לו רוח, שיש לה עיניים, חסרות צבע כעיני בעיני. וכשאני "מקשיב למחשבות" אני מניח שיש לי אוזניים חוץ מאוזניי, חסרות צורה כאוזניי בעיני רוחי.

v      

איפה מתחיל הפיל? בחדק או בזנב? בבטן או בגב? בעיניים או באף? ואיפה מתחיל הצב? ואיפה מתחיל הארנב?

v      

בלילה מעונן מגדלור נקודה אחת לבד במבט מן הים אל השחור.

v      

הרוסים הרוסים. האמריקנים - עם ריקנים. הסינים צינים. הצוענים צנועים. הכורדים קודרים, המוסלמים מושלמים... ואנוכי אנוכי.

v      

גדר זה קיר מדבר. כמו קטר שצופר: "הנה, הנה אני, הנה אני בא, אוווו הההה"

v      

הצייד אמר לתוכי: "בוא אלי אבל מיד". " בוא אלי אבל מיד" אמר התוכי לצייד, שבא מיד.

v      

שאלת מי את עני. מי אני שאתענה אט אט בשאלה לא לי.

v      

שפת גברים ושפת נשים (ראש הנקרה): הזכר מנקב, הנקבה זוכרת. ירח בשמים ירח במים - זה הראש שלה. אצלו בראש בין הירכיים – הנקרה.

v      

סגרי על כף ידי את אצבעותיך, הניחי לי לחוש עוד ועוד את מגעך. הרטיבי בשפתי את שפתיך. הצמידי אל גופי את גופך. וכעת, שאי אל עיני את עיניך. תני לנשמתי להיכנס, לנשמתך לצאת. 


v


כשאת נרדמת עיני בעפעפך באדמומית לחייך בפלח רקתך. עד שאת שואלת:
אתה ער?

v      

מה קדם למה: האישה או הביצית? הסיבה או התכלית? המציאות או התדמית? ומה קדם ל"מה קדם למה" ? ולשם מה?

v      

אני אתה עולה יורד חדש נושן. טוב לי וגם רע לי כאן ושם. עוד לא בן אדם וכבר בדרך אל עולם בא.

v      

החי צומח ודומם. הנע מט לנוח, הנד לנפול, האור להתעמעם.

v      

ואין לך מקברי מן הקבורה, שמרחקת את הבשר מן הנשר מן הצבוע מן העין מן שארי הבשר... ומקרבתו לרימה.

v      

עובר ושב מגב בגשם, לא עובר ולא שב בשרב. עובר ולא שב הזמן כל זמן ש אתה מאוהב. אחר כך לא עובר, לשווא.

v      

מלפני מוות, מאחורי ילדות, מצדדי אבסורד. מעלי רוחפת אלוהות. בחוץ- גלויות מצדה, מגילת העצמאות. בפנים – ריקנות.

v      

העד הראשון כבר שותק, האחרון עוד לא מדווח, איך העולם מגיע, איך העולם גווע. העובר לא זוכר. הנקבר לא מיידע. חור שחור בכניסה, חור שחור ביציאה, ובין החורים לא יודע.

v      

ערב. העורב רעב. עבריין ערבי הבעיר בעירה ברובע העברי עבורי. בוקר. בוקר קרב. קורבן יוקרב ובקברי ירקב.

v      

בין אות לאות יש רווח. בין מלה למלה הפסק. הרווח הוא תמיד אותו רווח. ההפסק אותו הפסק. קוראים: רווח אות רווח אות רווח, מלה הפסק מלה הפסק מלה הפסק. בין אירוע לאירוע יש מתח. בין אסון לאסון חלל. החלל תמיד נשאר ברקע. מתחת למלים הדף לבן.

v      

בבוא היום יבוא יומי בבת אחת כבבואי.

v      

מעבר לחופי המזרון משתרעת רצפה. מותר לשנות תנוחה. אסורה נפילה. וכשאתה חולם שאתה שט בסירה ונקלע לסערה - גופך נרתע בחזרה למרכז המיטה... מציית לחוקי המזרון.

v      

החלומות משודרים לגלקסיה של חובבי הסרטים. אנחנו כאן כמו תולעי משי, כמו דבורים, מייצרים את דבש החלומות של העולמות הרחוקים.

v      

אור גנוז, קפיץ זמן דרוך, עתיד העבר לחזור. ובין אור לאור - מבט לפנים ומבט לאחור, ותיקון המידות עד תיקון המידות, וקפיצה, יקיצה, בוקר אור.

v      

תכלית הגאולה גן עדן: אי בודד, אדם חרד, חווה מפוחדת, והשגחה פרטית מתמדת, וגרוש לקדמת עדן, ויד קין בהבל.

v      

תכלית ההתחלה כליה, אחרת אחרית הימים מאחרת. ואחרי אחרית הימים, האם תהיה בראשית אחרת? בלי מבול, בלי בלבול, בלי תקופת העבד?

v      

אנחנו אחרוני האנשים, ועמנו אחרוני העצים, אחרוני הצפרים. רוח אחרונה מגרשת את אחרוני העננים, ורק האמונה שעוד נכונו לנו ימים אחרונים מונעת מאתנו לחוות את אחוות האחרונים.

v      

אין דבר, בסופו של דבר, אודות העיקר, שהיה כאן, ונזהר, וחמק ועבר.