לשתוק אי אפשר וכל דיבור רק גורע
מאת זאב ברקן
יום שלישי, 20 באוקטובר 2015
היהלום שבך
השיער מקליש ומלבין, על המצח מתרבים הקמטים, העיניים אבודות ללא המשקפיים, חוש הטעם לא כמו שהיה פעם, השינה מתקצרת כמו הנשימה בריצה... השכחה... ונדמה שרק הלב הולם תמיד כשהלם, קשוח כזקנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
רשומה חדשה יותר
רשומה ישנה יותר
דף הבית
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה