יום שבת, 29 ביולי 2017

אי עשיה

התעוררתי מחלום. הדלקתי את האור. רשמתי את החלום. כיביתי את האור. נמנמתי. בא לי רעיון איך לשפר את מה שכתבתי. הדלקתי את האור. תקנתי. כיביתי את האור. נמנמתי. בא לי עוד רעיון איך לשפר את מה שכתבתי. תקנתי שוב.
ובבוקר שכחתי את כל זה, אבל הנה החלום שכתבתי:


בתקופה שבה למדתי אי עשיה חלמתי שאני עומד בתור ארוך בחדר אוכל גדול. עובר תורן-אוכל עם מגש של לחם. מישהו נותן לו דחיפה קטנה במרפק, בטעות, לחם אחד נופל, פרוסותיו העבות מתפזרות על הרצפה. מבוגר אחד מציע שנאכל את החלק העליון, הנקי, של הפרוסות מן הרצפה, ולאחר שאני וכמה ילדים אוכלים את הפרוסות, אני אומר ברצינות: "עשינו משהו היום, אכלנו לחם". כולם צוחקים עד שיורדות להם דמעות, כי אחד התפקידים של הפיהוק ושל הצחוק הוא לגרום לעיניים להתלחלח. מבוגרת אחת שואלת "מי אמר את זה?" ומוסיפה: "זה כל כך מצחיק".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה