בכל בוקר, עם חושך אחרון, החתולה שלי מעירה אותי ביללות עזות שאכין לה ארוחת בוקר. הפעם העירה אותי שעה לפני הזמן. אמרתי לה בשיא הרוגע בואי, והיא באה בריצה, תוך שנייה, ונעמדה לי על החזה. ליטפתי לה את הזנב ושרתי לה בשיא האיטיות: "היי טובה אליי... היי טובה אליי... היי לי גשר צר מעל לתהום תוגה... תוגת ימיי". והיא נרגעה ונשכבה. אמרתי לה: חבקוקי, נכון שאני שר יפה? תמיד כשתרצי שאשיר לך תייללי ביללות עזות עד שאגיד לך בואי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה