עיוורון שחמטאי מתרחש כאשר השחקן, אפילו אם הוא רב אומן, לא מצליח לשים לב לסכנה שאפילו שחמטאי מתחיל מצליח לזהות. אנחנו יודעים שלמשפט המדובר ולמשפט הכתוב יש התחלה וסוף. אנחנו יודעים שהם תוצר של המחשבה. אנחנו מזהים אותם עם המחשבה, ואנחנו מסיקים שלמחשבה יש התחלה וסוף - אבל אין לה. כל המילים שלה מופיעות בבת אחת, כמו שבקריאה של מילה בודדת כל האותיות מופיעות בבת אחת. אנחנו לא קוראים אות רווח אות, ואנחנו לא קולטים את המחשבה בצורת מילה רווח מילה. מבלבל אותנו הזיהוי של הגשמי עם הרוחני. אם מוסיפים אפס לצלע של שלושים מילימטר, האפס לא מוסיף לצלע אף מילימטר, אבל אם מציירים נקודה הציור הזה הוא כבר כתם דיו על דף וניתן למדוד כמה פיקסלים הוא תופס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה