יום שני, 17 בספטמבר 2012

שירי מספרים

האפס מאיין. האחד מאחד. השניים מפלג. העשר מסדר. הראשון מתחיל. האחרון גומר
*
ארבע יחידות לארבע, שלש לשלש, שתים לשניים, אחת לאחד, ואפס לאפס... שהוא מספר שאינו נספר. ארבע צלעות למרובע, שלש למשולש, שתיים לזווית, אחת לקו, ואפס לנקודה, שהיא ממד שאינו נמדד
*
המשולש יורש מן הנקודה את קדקודיו, מן הקו את צלעותיו, אבל את השטח אשר בקרבו הוא יוצר בעצמו... והוא מוריש אותו לצאצאיו
*
לנקודה אין אורך. אורך יש לקו.
לקו אין סוף. סוף יש לנקודה.
הסוף של הנקודה מחלץ את הקטע מן הקו.
ההתחלה היא הסוף כשמסתכלים עליה מן הצד השני של הקטע.
לקטע אין רוחב. רוחב יש לזווית.
הזווית היא משולש חסר בסיס.
למשולש אין עומק. עומק יש לקובייה.
האורך והרוחב והעומק הם קו.

לקו אין קדקוד. קדקוד יש למשולש.
למשולש אין קווים מקבילים. קווים מקבילים יש לריבוע.
למעגל אין התחלה ואין סוף כל עוד אין עליו נקודה.
הרדיוס וחוצה הזווית מחפשים את המרכז.

בראשית ישנו המישור.
המישור הוא תוהו ובוהו לפני שמופיעה עליו נקודה.
הנקודה היא האור של המישור, וההתחלה של הזמן.
אחרי הנקודה בא הקו.
בלי הנקודה אין קו.

רק את הנקודה אי אפשר לחלק. רק אותה.
הנקודה היא האחד שאינו נמדד.
רק את האחד אי אפשר לחלק. רק אותו.
האחד שנמדד הוא השניים.
השניים הוא הקטע שחולץ מן הקו.
השלש מחבר את השנים שלמטה עם האחד שלמעלה.
השלש הוא המשולש.
השטח מורכב מריבועי האחדים, הנפח- ממעוקביהם.
*
כל מספר מודיע לאפס על מידת התרחקותו ממנו
*
הריבוע של השניים ארבע, של האחד אחד, של האפס אפס
*
האפס נקרא אפס בגלל שאם שואלים אותו כמה אחדים יש בך הוא עונה: "אפס". האחד  בגלל שהוא עונה: "אחד". השניים בגלל שהוא עונה: "שניים"
*
דרך החור השחור של האפס אנחנו נכנסים לעולם, ודרך החור השחור של האפס שבעשר ... נסים
*
האפס באותיות בסמ"ך של ה"סוף"; בצורות - בעיגול של האינסוף; בחיות- באורבורוס, הנחש שאוכל לעצמו את הסוף
*
הבוקר, כשראיתי במראה את הפנים הלא מגולחות שלי לפני הפנים הלא מגולחות שלי, חשבתי לי, שהאפס שלפני האחד הוא אחד, והאחד בא לא מן האפס שלפני האחד אלא מן  האחד שבאפס שלפני האחד. ואחרי שהתגלחתי כבר חשבתי שהאפס-שלפני-האפס-שהוא-אחד הוא האין שממנו בא היש מאין
*
האין מתגבש לעין. תר, בנגלה ובנסתר, אחר היש מאין
*
אם האפס ישנו הוא איננו, אם הוא נוכח הוא נוכח כנעדר, אבל, על פי חוק השלילה הכפולה, אם הוא איננו הוא ישנו - האין זה נהדר?
*
כשהאפס ישנו האחד איננו: כשאני יושב וחושב אין לי רגליים. הן חוזרות כשאני קם. וכך גם מפתחות הבית והכיס האחורי של המכנסיים, ששבים אלי במדרגות, לפני שאני פותח את הדלת
*
לָאין אור קוראים חושך, לָאין צבע- לבן, לָאין מספר קוראים אפס,  לָאין זמן- עכשיו
*
מן העשר אל השניים מעליות מקרח. מן השנים לאחד - ממים. מן האחד לאפס - מענן
*
האפס תמיד זמין, תמיד פנוי להובלה, כמו יפהפייה נימפומנית שיותר ממה שאתה רוצה אותה רוצה אותך
*
האור, שהוא אחד, נשבר במנסרה לקשת של צבעים כמו שהאחד, שהוא מספר, נשבר בפעולת החילוק לקשת של מספרים. בראשית נשבר האור ללבן שדוחה את כולו ולשחור שקולט את כולו אל קרבו. אחר כך מופיעים גווני הביניים. ואילו המספר נשבר תחילה לאפס, שדוחה כל מספר, ולאחד, שמקבל כל מספר אל קרבו. המספר והאור נמשלים לכל, שהוא אחד שמתנסר לשניים: ליש שמופיע כעולם,ולמחשבה שמופיעה כאין.
*
האחד אחיד אחדותי ומאוחד והרַבִּים רָבִים
*
הכל יכול, שהוא 1, יכול להיות בכול, שכן 1 ישנו בכל 1
*
במקום שבו אין אנשים אין דת, אין משפט, אין מסחר. אתה ישן אתה חולם, אתה נושם, אתה אוכל, אתה ראשון, אתה אחרון, אתה אחד, אתה לבד.
*
מן הו ומן האו ומן האולי חזיתי את הכן שאין לו לא, את הטוב שאין בו רע, ו או אולי - את האחד
*
בכל אוטוביוגרפיה יש איזה אחד שמופיע שוב ושוב כאותו אחד. הוא בא מן האפס והולך אליו. לפני שהייתי לא הייתי, ואחרי שאהיה לא אהיה
*
כאשר האחד, סמל האלטרואיזם, מוסיף את עצמו לעצמו נוצרים כל שאר המספרים, שנים בורא רק את הזוגיים, שלוש רק את אחד הזרמים, חמש רק את העשרות, ותשע, סמל האגואיזם, את עצמו, ושוב את עצמו ורק את עצמו.
*
"כל הפילוסופיה אינה אלא הערות שוליים לאפלטון", שאינו אלא הערות שוליים לפיתגורס, שמספריו אינם אלא צללים לאחד, שברא אותם בדמותו שבורת הזין
*
כל אחד הוא הדמות הראשית בעלילת חייו. כל אחד, כולל אלוהים, הוא הדמות הראשית בעלילת חייו. ביחסים של אחד על אחד, כל אחד הוא גם דמות משנית בעלילה של יחד, שגם הוא, בשורה התחתונה, אחד.
*
האל אחד ושמו אל, אבל האחד אחד ושמו אחד, ואין אחד מלבדו, והוא היה אחד והוא יהיה אחד והוא הווה
*
בהתחלה ישמעאל אחד יצחק אחד. ועתה, ישמעאל מיליארד, ישראל - אחד ועוד אחד ועוד אחד
*
האחד אחד. והריבוי? אחד ועוד אחד ועוד אחד... לעד
*
חציי בער אוהב חכמה וחציי משורר בחצי משרה
*
השלוש הוא האחד שבין האחד לבין העוד אחד שבצד המנוגד, הוא השניים בשלוש, החמש בעשר
*

קחו בחשבון שבנוסף לכך שכל ריבוע של שניים הוא רבע מן הריבוע של ארבע, הרבבה היא החזקה הרביעית של עשר, שהוא המספר המשולש של ארבע

*
בריבוע של איקס, כבריבוע קסם, איקס בריבוע נקודות:  איקס נקודות בכל שורה, איקס נקודות בכל עמודה, איקס נקודות בכל אלכסון, ואיקס נקודות בכל אחת מארבע הצלעות שמרכיבות את היקפו.
*
לעיר העתיקה,כמו לעוף, ארבעה רבעים: הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, הרובע המוסלמי והרובע הארמני. וסביב לה חומה, וסביב לחומה- ירושלים, וסביב לירושלים... הרים
*
החמש אחוז בעשר כמו האפס-נקודה-חמש באחד, כמו החמישים במאה, כמו האחד בשניים, כמו החצי בשלם, כמו הכל בהכל.
*
בקוביית השֵש-בֶּש יש שֵש, שהוא שֵש, ויש בֶּש, שהוא בתורכית חמש, ויש ארבע ושלוש ושניים ואחד. אז אם הפאות קבועות והמספרים קבועים, איך זה שבכל הטלה יש מספר אחר בכל צד?
*
שבת היא לא רק היום של השבע - היא גם היום של מליוני הכפולות של השבע, שהקו שמחבר אותן הוא השביל של האפס, שעוקף את הזמן.
*
במראה כל מספר מעשרת המספרים הראשונים נראה אחרת, שונה ומשונה, מלבד האפס והשמונה
*
השמונה נראה כמו שתי חוליות בשרשרת. לפניו השנים והארבע, ואחריו השש עשרה, השלושים ושנים והשישים וארבע.
*
התשע הוא האחד שלפני העשר כמו שהאפס הוא האחד שלפני האחד, ואם תוריד תשע מעשר - יישאר אחד, ואם תוריד אפס מאחד - יישאר אחד.
*
הצולע במצולע או בעיגול נדון לנצח לחזור על אותו המסלול, אך בספירלה ממתינה תמיד, כבמרוץ שליחים, בסוף כל פרק ההתחלה של הפרק הבא

*
האחד-שנים-שלוש מופיע בפעם השנייה בשניים-ארבע-שש, בשלישית: בשלוש-שש-תשע. השניים של השניים-ארבע-שש הוא האחד של האחד-שניים-שלוש, הארבע - השניים, השש- השלוש, והשש הוא גם השניים בשלוש-שש-תשע.
*
האפס מאפס. האחד מאחד. השניים משנה. השלוש משלשל. הארבע מרבה. החמש מתחמש. השש - שושן. השבע - שבועה. השמונה משמין. התשע מושיע. העשר מעשיר. המאה מאהב. האלף מאלף. הרבבה מתרברב
*
בכל יום אני אוכל חצי חציל, רבע מלפפון, שמינית פלפל, אחד חלקי שש עשרה בצל, אחד חלקי שלושים ושנים שום, וכל הסדרה ההנדסית הזאת יורדת לי לקיבה  ועולה למחשבה שהכול נספר
*
על מספרים אפשר לספר סיפורים, וסיפורים אפשר למספר, כי זה כפול זה שווה משהו ששווה לזה כפול זה
*
המספרים נבראים מהמספרים. האנשים מהנשים. הזיתים מהגלעינים. החצץ מהסלעים
*
בכל משוואה כאשר ממירים נעלם במספר לאן נעלם הנעלם?
*
השעון נשען על הזמן, הזמן על התנועה, התנועה על המשקל, המשקל על המספר, המספר על המלה, המלה על השקט, השקט על האין, האין על היש, היש על העין
*
את המרחק בין נקודה לנקודה שהוא קו אתה מודד בסרגל שהוא קו, שעליו בין נקודה לנקודה מרחק מוסכם וקבוע נקוב במספר. במהלך המדידה עובר המספר מן הסרגל המודד לקו הנמדד - ומעתה, המספר הוא המרחק
*
את הצבא, את המטע, את השכונה - את הסדר שהחבאת תמצא. מבלעדיו מה?
*
כמה עולה לנו הסדרה ההנדסית של השניים שבה כל מספר הוא או ריבוע שהוא חצי מלבן או מלבן שהוא חצי ריבוע
*
מספרים ראשוניים:
הָקָבוּעַ פָּחוֹת הָיָדוּעַ שָׁוֶה לַפָּרוּעַ
*
הציור והקולנוע שטוחים, מוכרים שני ממדים במחיר של שלושה, מאבדים אחד. במחשבה, במהלך עבוד הנתונים, הולך לאבוד עוד ממד. וכשהסימן הוא אפס  - המסומן הוא כבר הלא ממד
*
כשאני סופר כבשים לפני השינה אין הבדל בין כבשה לכבשה לבד ממיקומה בעדר. לפיכך, אני סופר שוב ושוב את אותה כבשה, וכל עוד איני טועה אני בסדר
*


למ"ד ו"ו משוררים נסתרים מחזיקים את העולם באותיותיהם

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה