יום שישי, 18 באוגוסט 2017

יום שני, 14 באוגוסט 2017

הניקוד כעריץ

ערוץ הנחל מכריח את המים לנוע לפיו. העריץ מכתיב. המעריץ מאלץ את המוערץ לשחק דמות מוגמרת... והניקוד אונס את הקוראים לפרש את הטקסט כך ולא אחרת.

יום שבת, 12 באוגוסט 2017

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן הַהֶפְקֵר במשמעות חדשה

רק לאחרונה נודע לי [1] שביאליק התעשר משירתו ומעסקיו. בעקבות זאת גיליתי משמעות חדשה בשירו לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר. מטבע הלשון "זכייה מן ההפקר" מקורה בתלמוד, ועניינה בקניין חומרי. אפילו מטבע הלשון בת ימינו, "זכה בהארה", מניחה קבלת חפץ ובעלות עליו. ירושה מאב לבן אף היא קניין חומרי. הרוח שממנה ובה נוצר השיר מדומה למחצבה שמאבניה מפיקים את האבנים היקרות או את המתכות היקרות, שהן קניין חומרי עובר לסוחר. הניצוץ הרוחני הקטן של השיר מדומה לחפץ שאינו שאול ואינו גנוב, ואת מחירו של השיר משלם הכותב (ביאליק) ולא הקורא.
מנקודת מבט זו השיר הזה, שבעבר התייחסתי אליו כאל מופת לשיר רוחני, מבטא היטב את יחסם של יוצרים מכל ענפי האמנות ליצירה הרוחנית כאל קניין חומרי, שעליו יש להם זכויות יוצרים ובעלות. המתח הזה שבין חומרנות לרוחניות מוכר היטב לחז"ל, שהעדיפו שאדם יקיים עצמו מעבודה כלשהי, ויעסוק ברוחניות בשעות הפנאי ועל חשבונו, והזהירוהו שלא יתפרנס מן הרוחניות שלו, ולא יהפוך אותה קרדום לחפור בו.  
הערה:
[1] חיים באר על חיים נחמן ביאליק בראיון ליאיר קדר. חלק ב, דקה 15. ביאליק עשה ממון רב ורכש מלבד את מה שמוכר היום כ"בית ביאליק" גם חלקה בחיפה ומגרש בבית הכרם בירושלים.



יום רביעי, 9 באוגוסט 2017

משל למשהו

צייר ישראלי שנחשב לטוב בדורו, צייר ציור בשם מונה העליזה, שהשפיע השפעה עצומה על הדורות של הציירים שלאחריו. מדובר בציור ראליסטי, כמו חי, של אהובתו הפוזלת של הצייר, אלא שעין אחת שלה היא העתק מן המונה ליזה. איש לא היה שם לב לכך אלמלא העתיק הצייר באותו ציור גם את חיוכה של המונה ליזה, שאותו כל אחד מכיר. המבקרים שיבחו את הצייר על שהצליח לבטא באופן ייחודי את הרעיון שאהובתו היא האישה היפה בעולם. הציור זכה בפרס בינלאומי חשוב... הכעיס את הצייר שהשופטים בנימוקיהם התפעלו מן החלקים שהעתיק ולא מן החלקים המקוריים. אבל אני שהמונה ליזה בכלל לא מדברת אליי, אינני מתפעל לא מאלה ולא מאלה, ואני מעריץ את הדור הצעיר שבכלל לא מכיר את המונה ליזה, ושלגביו היא עבודה זרה.

יום שני, 7 באוגוסט 2017

אגדה חילונית

מעשה בניצול שואה שהפסיק להאמין באלוהים, הפסיק ללכת לבית הכנסת, ולא הכניס את התנ"ך לביתו. הוא נכנס לבית הכנסת השכונתי לכמה דקות כשבנו עלה לתורה. חודש לאחר מכן אושפז בבית החולים עם אבן בכליה. כשיצא לגמלאות קיבל ממקום העבודה שלו ספר תנ"ך מהודר. חודש לאחר מכן היה לו אירוע מוחי ששיתק את צידו הימני לשלוש עשרה השנים שנותרו לו עד מותו.

יום שבת, 5 באוגוסט 2017

עוד חלום על צילום שלא צילמתי

חלמתי שאני מנסה להבין איך יכול להיות שהפרח הלבן הקטן שבעציץ שנמצא מולי נראה כמו פרצוף של אישה זקנה. ליד הפרח יושבת אישה זקנה, בעלת מראה אצילי, ואני מבקש ממנה להחזיק את גבעול הפרח בין שתי אצבעות כדי שיהיה למי שיתבונן בצילום קנה מידה לגודלו הזעיר של הפרח. אני שולח את ידי למצלמה שבתרמילי, אך נזכר שהפסקתי לצלם, ולכן התרמיל לא עליי. כשהתעוררתי הרגשתי, בפעם השנייה מזה כחודשיים, צער על שהפסקתי לצלם. בחלום עצמו לא היה זכר לצער הזה.

יום שבת, 29 ביולי 2017

חלום אוטופי

חלמתי על עולם שבו גברים מפסיקים לחפש לעצמם נשים בגלל שברגע שהם מוצאים מקום חניה לרכב שלהם יש להם אורגזמה.