ספינת השוטים
ציור של דבורית בן שאול (C)
חלמתי
ש
אני מפצח אגוזים. כל אגוז נראה לי שמנמן
ושמנוני. כל אגוז טעים לי מאוד.
אני יורד באופן פתאומי מהמדרכה לכביש. רכב
אספנות אמריקאי ארוך עוקף אותי באלגנטיות.
הנהג לא נעצר. אפילו לא כדי לקלל אותי.
אני פוגש את שחקן הקולנוע ריצ'ארד גיר. הוא לבוש כולו באפור, רק נעליו שחורות. אני
מושיט לו זוג נעליים אפורות.
מישהו מגלה שהסיטואציה שבה הוא נמצא קרתה
כבר. הוא אומר: "אני לא מבין מה קורה פה, כבר הייתי במקום הזה עם אותם אנשים באותו מצב". אף אחד לא מתייחס אליו.
כולם שאננים.
אני מדבר עם אישה מבוגרת, שנדמה לי שפעם
הייתה יפה מאוד. עדיין היא בלונדינית. היא אומרת לי: "נרשמתי לאינטרנט כענת גימל,
והשם הזה נדבק לי. אף אחד לא יודע איך קוראים לי באמת".
אני מצטרף לחבורה של מטיילים. בראש החבורה
יש אישה שאני מכיר אותה כחוקרת דגולה.
אחרי עיקול בשביל אנחנו לבד, ואני אומר לה בשקט: שמת לב שאנחנו בגן עדן?"
-"איך אתה יודע?" היא שואלת.
-"האקלים כאן תמיד נוח. נדמה שאנחנו
באביב נצחי. לא שמת לב שכולם פה לבושים בחולצות במשך שנים, ואף אחד לא צריך מעיל או
סוודר?"
-"יש לאנשים נטייה לשכוח באביב את
החורף ולהדחיק ולהכחיש את בוא הקיץ".
-בעולם האמתי אין אגוזים מושלמים: תמיד
יש אחד פגום או קטן, ואילו כאן כולם גדולים ומושלמים".
- "זה מקרי" היא אומרת,
"אם תפצח עוד אגוזים תמצא גם קטנים ופגומים".
ניגש אליי פוליטיקאי חשוב ואומר לי:
"איפה אתה? חיפשתי אותך?"
אני עונה לו בצחוק: "גם אני חיפשתי אותי ולא
מצאתי".
==
הערה: נדמה לי שכל החלום הזה בא לי בעקבות
הגיג שכתבתי הבוקר, לפני כעשרים שעות, שמי שלא מאמין בהישארות הנפש בטח ישמח לחתום
על חוזה עם השטן שיעניק לו גן עדן בעולם הזה וגיהינום בעולמות הבאים.
החלום הזה גם מסתיר שאלה: האם מי שחי בגן-עדן מודע
לזה שהוא חי בגן עדן?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה