התצלום מעיד על הצילום, שהוא מפגש בין
בני אדם, מפגש שלא צולם. כבר לא זכור לי הצלם, אף לא המצולם, שהוא אני בזמן עבר.
ככל שעובר הזמן אותו אני הולך ונעלם, אך התצלום קיים, מעיד על האמת, בלי המפגש בין
בני אדם הוא כלום, הוא מת. הזיכרון מעיד על חוויה. החוויה היא המקור. הזיכרון מעיד
על האמת, אך בלי החוויה הוא כלום, הוא מת. אז מי אני? הזיכרון? נו באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה