אני מטייל לי ברחובות ירושלים כשעל גבי התרמיל עם המצלמה. אני מגיע לאולם מלפני כמאה שנה ורואה בו שתי נשים שאני מכיר, אבל לא ידעתי שהן מכירות זו את זו. אחת שואלת אותי מה אני עושה כאן ואני עונה שאני מטייל ומצלם.
הן מתיישבות על ספסל אבן לפני אנדרטה גדולה. אט אט מצטרפות אליהן עוד ועוד נשים, שאני מכיר את כולן, אבל אותי מעניינת האנדרטה, והן חוסמות לי את קו הראייה, כך שאני משוטט מימין לשמאל ובחזרה. כתוב על האנדרטה באותיות ברונזה: "הוא אמר" ו"הוא עשה", אבל לא ברור לי על מי מדובר. זו חידה שהולכת ומתפענחת, ולבסוף אני מבין שמדובר באחד שנקרא ד"ר אושר, תושב ראש פינה מלפני מאה שנים, שהתפרסם כאשר הופיעה בעיתון תמונה שלו כורע ברך לפני אישה, והיא מניחה את נעל העקב שלה על רעמת שערו השופעת, כדי שלא תרטיב את רגליה בשלולית. אחת הנשים מעירה שאני נראה כאילו הראש שלי במקום אחר, ואני עונה בבדיחות שאני לא צריך אנדרטה בשביל להמריא. פתאום אני שם לב שהרגליים שלי הולכות בתוך נעלי הבית השחורות שלי כשהן בלי גרביים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה