יום שלישי, 26 ביולי 2016

איך להיות יצירתי בלי לחכות להשראה

לכל אלה מאתנו שתקועים בשאלה איך לכתוב מחקר, שיר, סיפור, או איך לבטא את עצמם בכל דרך אחרת, להלן דרך יישומית שתעזור להם להיחלץ מן הסבך ולהתחיל ליצור.

הדעה הרווחת היא שיצירה תלויה בהשראה; שמגלים וממציאים בלי לתכנן, לעתים אף בחלום; שביטוי עצמי מצריך כשרון מלידה, מזל, או מוזה; אך אם מנסים לפרק את הנושא שבו עוסקים לגורמיו, ניתן
א.             לגלות תגליות חדשות בהצטלבות שבין כל זוג של גורמים.
ב.            לבנות את הנושא מחדש, ובאופן שונה, מן הגורמים המפורקים.
ג.           להרחיב את הנושא עוד ועוד באמצעות חיפוש המכנה המשותף לגורמים מפורקים.

כאשר מפרקים נושא ליחידותיו הקטנות ביותר מקבלים מלים בודדות, קטעי טקסט, רעיונות, מושגים, תכונות, אלמנטים גראפיים...

לדוגמה: כאשר נוצר בתחילת המאה שעברה הצורך לתרגם לעברית את המילה "סינמה" פרק הממציא את הנושא "סינמה" ל:
א.      קול
ב.      תנועה
כשהרכיב אותם מחדש, באמצעות חיבור פשוט, קיבל את הצרוף "קול תנועה"; מכאן הדרך להברקה "קולנוע" לא הייתה ארוכה.

ח.נ. ביאליק בשירו "הכניסיני תחת כנפך" מפרק את הנושא "אהובה" לגורמים הבאים:
ציפור, שכינה, אישה, אם, אחות, מוזה, אלוהים - ומרכיב אותם מחדש. 

הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותיי הנידחות.

בשביל להרכיב את האלמנטים מחדש כפי שביאליק הרכיב אותם צריך כשרון והשראה, אבל כל אחד יכול לפרק ולהרכיב את המושג "אהובה". הנה לדוגמה הגרסה שלי לשירו של ביאליק:

בחלומי אני מוציא מ"הכניסיני"
של ביאליק את האם והאחות
 למנוע גילוי עריות

*
תחת כנפי השמיכה
אני ציפור ואהובתי ציפור
עומדים על אותו ענף
מחככים זנב בזנב

*
כשאני כותב
אני כותב עלייך
כשאני מתפלל
אני מתפלל אלייך
בלעדייך
אין לי אל



החוקרים א. אארנה וס. תומפסון גילו שכל אגדה מאגדות העולם מורכבת ממספר מצומצם של מוטיבים, שאותם הם מגדירים כ"יחידות העלילה הקטנות ביותר". לדוגמה, נסיך הופך לצפרדע. מוטיבים אלה חוזרים ומופיעים בסדר שונה ובניסוחים שונים בתרבויות העולם למיניהן. ניתן להתייחס באופן דומה לאנציקלופדיה, כאשר הכותרת של כל ערך היא יחידת המחשבה הקטנה ביותר שממנה צומח עץ הדעת האנושי.

כשמרכיבים ענף של תפוז על עץ של חושחש מקבלים יצירה חדשה שבנויה מן התכונות הטובות שבשניהם- עץ חסין למחלות שמצמיח פרות טעימים.

הרכבת המושג "אדם" עם המושג "בעל חיים" אפשרה את המצאת האנימציה שבמסגרתה יש יכולת דיבור גם לבעלי חיים.
הרכבת "אדם" עם "עוף" אפשרה את דימוי המלאכים לאנשים מכונפים.
הרכבת "אדם" עם "אל" אפשרה את המצאת הביטויים "אצבע אלוהים" ו"חרון אפו" (של האל), ואת סיפורי הנפילים (בני האלוהים).
אב ואם מולידים צאצאים שמורכבים מהגנים המפורקים של שניהם. הצאצאים הם יצירה חדשה ומשותפת. בדיאלוג "המשתה" מאת אפלטון ארוס הוא בנם של הגורמים שפע ומחסור.

אם מציירים עיגול לבן שחציו מונח על עיגול שחור ניתן להגדיר את הממשק שבין שני העיגולים כאפור. תוכלו לכתוב את כותרת הנושא שמעסיק אתכם על עיגול אחד, כותרת של נושא אחר כלשהו על עיגול שני, ואת המכנה המשותף לשניהם על הממשק שבין שני העיגולים.

אם רוצים לחקור נושא כמו "השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל" מפרקים את התנ"ך למרכיביו (פסוקים, מצוות, רעיונות, אירועים, דמויות, חי, צומח, דומם, מקום) ומפרקים את חיי היום יום בישראל למרכיביהם (מסחר, פוליטיקה, אמנות לסוגיה, השפה העברית). ההצטלבות(ההכלאה, הממשק) של צמח מקראי ואמנות מכוונת את החוקר לחיפוש יצירות שבהן מופיע עץ התמר. בממשק בין בית המקדש לבין פוליטיקה עכשווית נמצא את הסכסוך הישראלי-ערבי בנושא הר הבית. בממשק שבין עברית-מקראית לעברית-עכשווית נמצא מילה כמו "אקדח", שקיבלה בעברית-העכשווית משמעות חדשה של כלי נשק.

רבים מאלה שרוצים ליצור נרתעים בגלל שנדמה להם שהמשימה היא מעל לכוחותיהם, אבל ראוי להזכיר שיצירתיות אינה אלא צירוף של גורמים זה לזה (מכאן המילה "צורף"). ספר מתחילים ממילה, מילים מרכיבות משפטים, משפטים – פסקאות, פסקאות - פרקים, פרקים - ספרים. גם השחקן מחבר - אלא שהוא מחבר תנועות וקולות במקום לחבר מלים. והצייר מחבר צורות וצבעים.

 הפרד (פרק לגורמים) ומשול (הרכב ליצירות)!



נ.ב.
מאמר זה הוא תולדה של הניסיון שצברתי בשנים האחרונות בפיתוח המצאה שלי שנקראת QTSaver . 
מדובר במנוע חיפוש אשר מפרק כמה מאמרים מהאינטרנט לפסקאות קטנות ובונה מהן מאמר חדש על פי הצרכים של המחפש. בעזרת מנוע החיפוש הזה נהגתי לכתוב ולפרסם כמה מאמרים מדי יום בנושאים שלא הכרתי. לאחר מכן נעזרתי בשיטה המוצעת לעיל ופרסמתי אלפי כתבות בנושא סמל מגן דוד ובנושא השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל. כתבות אלה שימשו כבסיס לשלושה ספרים שפרסמתי בהוצאה פרטית.


ביבליוגרפיה:
Creativity As an Exact Science by G.S Altshuller, 1984

The Philosophy Of Composition, 1846 by  Edgar Allan Poe

http://xroads.virginia.edu/~HYPER/poe/composition.html

"רוב הסופרים - ובמיוחד  המשוררים - מעדיפים שיהיה זה מובן לקוראיהם כי הם  יוצרים בהשפעת סוג  עדין של טירוף - אינטואיציה אקסטאטית. הם היו מתחלחלים אילו אפשרו לציבור להציץ אל  מאחורי הקלעים של מלאכתם ... כשלעצמי, אין לי שום הזדהות אתם, ואינני מתחלחל כלל לאפשר לציבור להציץ אל  מאחורי הקלעים של מלאכתי. בנוסף, אין לי שום קושי  לזכור  את השלבים של התקדמות כל אחת מן  היצירות שחיברתי...
אני בוחר להדגים זאת באמצעות השיר  "העורב" שהוא הידוע ביותר מבין פרסומיי. אני מצהיר בזאת כי אין בו אפילו פרט אחד שהוא תולדה של  מקרה או של אינטואיציה, וכי ביצועו התקדם צעד אחר צעד,מתחילתו ועד סופו, כתוצאה מדויקת וקפדנית של פתרון בעיה מתמטית  ".

S. Thompson. Motif-index of folk-literature Indiana University Press, 1955-1958.


“Most writers- poets in especial- prefer having it understood that they compose by a species of fine frenzy- an ecstatic intuition- and would positively shudder at letting the public take a peep behind the scenes... For my own part, I have neither sympathy with the repugnance alluded to, nor, at any time, the least difficulty in recalling to mind the progressive steps of any of my compositions…
I select 'The Raven' as most generally known. It is my design to render it manifest that no one point in its composition is referable either to accident or intuition- that the work proceeded step by step, to its completion, with the precision and rigid consequence of a mathematical problem”.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה