יום ראשון, 9 ביולי 2017

הצללית של יוסף ספרא

כשהתעוררתי הלילה מזמזום רועש מדיי של יתושה, נזכרתי שחלמתי שאני שוכב על צלע של הר כשרגליי מוטות מטה. אני מתבונן מעלה ורואה את הצללית של יוסף ספרא, חבוש מגבעת, באור אחרון של שקיעה, והמחזה כולו נראה כמו ציור בצבעי שמן בסגנון שבו שהיו מציירים פעם על קירות של בתי קולנוע. הוא מתקדם לעברי בצעדים של עיוור, נתקל במשהו, ומתגלגל במורד התלול, עד שהוא נשכב על גדר חיה. אני מתקרב לבדוק מה שלומו. הוא נראה בריא ושמח. "עד שאני מתעייף ומוכן לישון", הוא מספר,  "בא איזה זיכרון של חפץ שיש לי בבית, ומבריח לי את השינה".

רק אחרי שגמרתי לכתוב את החלום הזה, במחברת החלומות שליד המיטה, התברר לי שהיתושה עקצה אותי גם במרפק וגם על יד גיד-הנשה, וחשבתי, עדיין אפוף שינה, שגיד הנשה, בשפת הסוד של התנ"ך, זה שבט גד וחצי המנשה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה