יום דיוגנס

עשיתי לעצמי יום דיוגנס. תחילה קניתי חבית עץ אלון גדולה וחדשה מבעל יקב שהכרתי במהלך שרות המילואים שלי. אחר כך שכרתי סבל שהציב לי את החבית על הדשא בגינתי הקטנה המוקפת בגדר חיה גבוהה. למחרת בבוקר התיישבתי עירום בחבית והגיתי עד הערב בחכמת יוון. כשיצאתי מהחבית נכנסתי לביתי והלכתי לישון, אבל לא נרדמתי. אט אט הבנתי שדיוגנס גילה את סוד צבירת האנרגיה. הוא למד את הסוד הזה מהיין שמקבל את טעמו של עץ האלון שמקיף אותו מכל הכיוונים. הוא ניסה על עצמו בהצלחה אם אכן שהות בערום, בלי בגדים ונעליים חוסמי אנרגיה, בתוככי עץ אלון, במנותק מהשפעות של חומרים אחרים, גורמת לחילופי אלקטרונים בין הגוף העירום לבין סביבתו, והאם העגלוליות של החבית מגבירה ומעודדת את התהליך של התמזגות שתי הישויות האלה לישות אחת כשהן נושמות ביחד.

לפנות בוקר נרדמתי, וחלמתי שאני יושב ליד שולחן מכוסה במפה צבעונית וסביבי תשעה חברים קרובים. אני יודע שאף אחד מהם לא הצליח להירדם. אחד מהם מציע שנאכל משהו מתוק כי מתוק מרדים. אנחנו מזמינים ממגדניה סמוכה עשר עוגות מתוקות, שונות זו מזו, ומבקשים שיחתכו לנו כל עוגה לעשר פרוסות, כך שכל אחד מאתנו יאכל עוגה שכוללת את כל העוגות. אני זוכר שאכלתי עוגת פירות עם המון קצפת ועוגת נפוליאון, ובביס הראשון שנגסתי בעוגת התפוחים בטעם קינמון התעוררתי.