היעד האהוב עלי ביותר בהליכות הבוקר שלי הוא מזרקת האריות שבפאתי שכונת ימין משה בירושלים.
מזרקה זו נוצרה בהשראת גן העדן המקראי, ויוצאים ממנה ארבעה מפלים כנגד ארבעת נהרות גן עדן.
במרכז הבריכה צומח עץ חיים גבוה ממתכת, סביבה עדר של פסלי אריות, ומן המתכות האלה פורצים סילונים רבים של מים
שמתנפלים על מי הבריכה במנגינות אורגניות.
אני משתדל להגיע לשם לפני שמונה כי אז יוצא מאחד האריות זרם מקוטע ומבולגן עד שנדמה
שהאריה מגמגם, ואני תמיד שמח להתחיל את הבוקר עם בדיחה.
הבוקר באו למזרקה שלושה זוגות של גימלאים עם מדריך.
הם התארגנו לצילום קבוצתי עם אריות, ואחד הגברים שאל אותי אם אני מוכן לצלם אותם.
הסתכלתי עליו כמו שדג מסתכל מאקווריום על האנשים שמסתכלים עליו.
מערכת הדיבור הסטריאופונית שלי עוד לא הייתה מחוברת למוח.
עשיתי לו תנועה של לא עם האצבע והוא אמר: "זאת הפעם הראשונה בחיים שמישהו מסרב לי".
ואחת הנשים, בטח אשתו, העירה: "זה בגלל הקורונה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה