בדרך כלל אני לא נוגע בסוכר, אבל אתמול השכנה שלי עזבה את דירתה, והשאירה לי שקית של כל מה שהיה לה בפריזר. הבוקר קמתי בחמש, המקרר שלי היה די ריק... אז הצצתי בפריזר. היו שם שלושה פנקייקים. התלבטתי אם לטגן אותם או לחמם במיקרוגל, אבל הכיתוב על העטיפה היה ברוסית, ורוסית זאת בדיוק השפה שאני לא יודע. אז חיממתי את הפנקייקים במיקרוגל לדקה וחצי ועשיתי מסיבת פרדה לשכנה שלי. קינחתי בגלידת וניל מאותו המטמון. בתשע בבוקר הלכתי לבית האבות והאימהות. בדרך קניתי לאמי עוגת גבינה מתוקה. אחרי ששילמתי קפצה לי לעין עוגת פרג עם המון המון פרג ומעט מעט בצק, בדיוק כמו שהיא אוהבת, וקניתי גם אותה, וגם קולה קטן, שאני תמיד מביא לה. אמי שמחה לקראתי. נתתי לה לשתות טיפה מהקולה, והיא שתתה, אמרה שזה לא טעים... ונרדמה עד סוף הביקור. אחרי חצי שעה ריחמתי על עוגת הפרג. אחרי עוד רבע שעה ריחמתי על עוגת הגבינה. אבל את הקולה זרקתי לפח, כי אפילו אלופי הקמצנות מבינים שעקרונות חייבים לכבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה