ראשונים

ראיתי אשה נושאת שירה בכרסה, אורה בעיניה הולך מתון. הדקלים מחאו לה כף - בעיני שמעתי.

v  

    

הייתה סערה. האוויר היה מלא אבק. העורבים קראו אלי: "תראה איך אנחנו תופסים גלים". ניסיתי לומר להם, שאינני מבין ערבית, אך הייתה סערה, והאוויר היה מלא אבק.

v   

   

אני יושב בחדרי על כורסא, מטייל בכר דשא ענק מצוייר בצבעי שמן. במעגל יושבים בכובעי טמבל, אוכלים סלט. עשרים אצבעות שזופות מנענעות: בוא אלינו. אך אני כבר רוכב על אופני בתפאורה של ארובות חרושת. סרבלי עבודה ריקים העומדים בשורה נפתחים אלי, ואני סוגר אותם תוך כדי נסיעה. בהרי הימליה השלג פתיתי נייר; שנים עשר פקירים מזוקנים מחממים עבורי קפה בעיניהם.

v      

לשפה העברית יש בגדי עבודה ששה ימים בשבוע. בגדים של מלח בלי כפתור במכנס, קצרים של קיבוצניק פרוע. ביום השביעי תעטה כסות של חן, שמלה לבנה אין רבב בה. תכה בכנפיה, אל על תינשא, תתגדל תתקדש כי שבת לה.

v      

כשנגמרים הזבובים ומתחילים היתושים צופות שתי משקפות משתי גדות עוינות של אגם מר אחד אל שחף לבן.

v      

מלאך השינה בידו תמונתך לשווא אחפש לי מרגוע. בלילות בלי שעון ברחובות אהלך, ואת בכל ברוש כאן ברובע.

v      

צדפות של ים על שולחנם רוב אפר נמלאות. לא די נקר עינן אחת חרבות ברזל עוורות? לוואי תיעור מלבב ימים צדפה נוקמה לבנות מראש על ראש גבעה רמה גלעד מאפרות.

v      

הם הרגו לנו את הירח בירייה. הקופים הגדולים לא עוד ירקדו, מכים בשיכרון חושים בחזה אדירים שעיר- טרזן לבש חליפה. 

  v     

כשירח מלא ואדום, כעינו של שפן לבן, נמלט, בלי הותיר עקבות, אל תוך יער עננים שחור - מנבחים הכלבים אחריו בחירוף מלתעות. מלונת הלילות מתמלאה... ערגות


    v      

בחלומי אני קוף מוקף זורקי בוטנים. דופקים על סורגי, פוגעים ברשת, ואני, זחוח דעת, סובב בזירה, פולט גלונים שמן קיק אל מעגל של רטובי ארשת.

v      

ברוטב עצמי אשוט לאטי, תרנגולת לא מרוטה בים חסר גלים.

v      

קשה לי אומרת גברת חוה ונאנחת. גבי כואב, ראשי דואב וראותי חורקות. בגיל הזה העבודה גומרת ת'כוחות. בבוקר קמה עייפה, בערב מתחננת: אלי הטוב עצום עיני ותן לי שקט. וכך יום יום עשרים שנה, שלושים שנה, שוכחת ת'זמנים. מזל גדול שבשבת רואים ת'נכדים. אני מקשיב בשקט רב, ראשי צלול וער. גבי זקוף כברוש צעיר, ירוק אצלי בלב. תדעי לך, גברת חוה, כך אני אומר, קשה לי להזדהות אתך. ואז יחדיו מושכים אנחנו ת'תריס של החנות. אני נועל, קשה לה ליתכופף, והיא לוקחת ת'מפתח. שבת שלום, אני אומר, ואל תיקחי ללב. ואז אנחנו נפרדים. היא לעולמה הולכת אט אט - אני מהר.

v      

שיר לתינוק שלי ששמו שיר: שיר רואה במראה שיר רואה. שיר אומר: "אה". אני אומר "שיר, כמה יפה אתה מתבטא".

v     

באת להזיע עלי, לנשוף אל חזי הבל ראות חדשות. אני מספר לך שהצפרדע חזר בחלומו להיות בן מלך המקרקר את חומות אויביו, וכבר אתה מסתער בחלומך, בעוד אני מניח אותך... במיטתך.

   v      

המדבר הוא חופו של האין. אין עץ שמסתיר, שגונב את העין. אין רעש, אין טעם, ואין מה למשש. רק כך ניתן לשמוע מה שאלוהים דורש, ולכן מבראשית ויקרא במדבר שמות דברים.

v    

ענן אתה. אם רוח נושבת – טוס, דאה, החלף צורה. אי שם למטה ילד פלא מביט אל על, רואה מבצר, רואה מגדל, רואה גמל. ענן אתה. אם רוח נושבת, אם אין כל רוח נושבת - ענן אתה.

v      

כשאור לך בתוך בלילה, ורוח לילה לוטפת את גווך ביום, דעי, הנה הפלא: היות ערה בתוך החלום.

v      

אני אי קטן, אי שקטן. עתים צפור עוברת כורח זורה פרשה עלי ועפה.