הסגדן

בתור חילוני יש לי תפיסת עולם של מדען, שאיננה מספקת אותי. יש לי נטייה לאמונות תפלות, שאינני שלם אתה. אינני מקבל ואינני דוחה את עקרונות הדת, ועדיין אינני שמח, מה שמקרב אותי לאמן, שמבדר אותי ומפיג את חרדותיי

v      

המדען סוגד לנמדד; המאמין לאחד; האמן לאף אחד; הפרא ללא נמדד.

v      

הספרייה הלאומית גן עדן. זה לצד זה, במנוחה נכונה: המדען, איש הדת, הפרא והאמן. בחייהם נפרדו, ובמותם ציוו לנו את הקריאה בחייהם.

v      

המסורות כופות עצמן על החדשן על הצייתן מחלחלות לזיכרון יוצרות זמן. החופש אינו נותן עצמו בעקרון לסגדן. חסדו לשוטה, לקטן, משחרב בית המקדש, וגם לפני החורבן.

v      

אם יש אלוהים האמת היא שיש אלוהים. אם אין אלוהים האמת היא שאין אלוהים. אם יש אלוהים אם אין אלוהים יש אמת. אם יש אמת האמת היא שיש אמת. אם אין אמת האמת היא שאין אמת. אם יש אמת וגם אין אמת האמת היא שההגיון מת. ואם ההגיון מת באמת אז יש אלוהים.

v      

נגאלנו משעבוד החושים בזכות האמונה, ומן האמונה בזכות ההשכלה. ועתה, משנגעלנו מן ההשכלה - בני חורין אנו בסופרמקט של החושים.

v      

האגדה האמנותית מספרת על שלושה ועל ארבעה: על אמן, על עולם, על קהל ועל היצירה. בראשית היה הסימן. הוא ברא את הנקודה, את האות, הצבע, הספרה והתו, את המחשבה, הדבור והכתב. והסימן סימן את העולם, והסימן סימן את הסימן. בין האמן לבין הקהל נולד קו, כמעין גשר בין האולם לבין הבמה, בין מקום הצופים לבין מקום ההופעה, בין היושבים בחושך ושופטים לבין האור הגדול הנשפך על הנשפט. והקהל היה לאמן לאלוהים, והאמן השתחווה. והאמן נהיה לקהל לאלוהים, והקהל הריע רקע ושרק. אלה זכו לישועה וזה לחיבה. זה הריח בעצרותיהם, ואלה הקריבו לו את כספם... בקופה.

v      

האמן משדר לחושים נקלט בתבונה אמר צבע, תמחק צבע, תיקח מה שנאמר. אלוהים משדר לחושים נקלט בתבונה. אמר טבע תמחק טבע, תיקח מה שנאמר.

v      

האגדה הדתית מספרת על שלושה ועל ארבעה: על אל, על עולם, על אדם ועל התורה. בראשית היה האל. הוא ברא את העולם. הוא ברא את האדם. הוא נתן את התורה. בין האדם לבין האל נולד קו, כמעין סולם בין שמים וארץ, בין מקום האל לבין מקום האדם, בין הנצח לבין הזמן, בין אבינו שבשמים לבין הבן יקיר לי אפרים, בין אדוני לבין עבד אדוני, בין הכל יכול לבין הלא יכול, בין המושיע לבין המשווע לישועה, בין האחד שהוא הכל, לבין האפס שהוא כלום, בין נותן העולם בין נותן התורה לבין מקבלם... האדם.

v      

במקום שבו אין אנשים אין דת, אין משפט, אין מסחר. אתה ישן אתה חולם, אתה נושם, אתה אוכל, אתה ראשון, אתה אחרון, אתה אחד, אתה לבד.

v      

לו ישבתם איש תחת גפנו ותחת תאנתו לא היה עליכם להמתין לאחרית הימים, אבל אתם נוסעים ונוסעים באוטוסטרדות שלכם ורעש הצופרים בולע את צפצוף הציפורים.

v
     
אימייל לבתו של לוט
==
פגשתי ברחוב את אביך ביום אביך/ לא סיפרתי לו שאת בהריון - חששתי שאביך. 


v

נקמת הבל אות קין. חרוט בשם הרע, שאין לו כפרה בחרטה.

v      

בכל דור נפגשים נציגי השושלות של אדם וחווה, עץ הדעת ועץ החיים, התפוח והנחש, להפיק, לביים, לשחק את המחזה "הגרוש מגן העדן" מחדש.

v      

כשהאוכל היה מן, כשבכל העם היה גנב אחד שנתפס ונרגם - ראו קולות. כשהפחד היה מרעב, העם הקשיב, החיטה צמחה - שמעו קולות. במזנון מהיר, בשידור ישיר, בחירות. שקט! סופרים קולות!

v      

משנשאל הרובוט, שתוכנן לא לטעות: אם יש אלוהים וגלגול לנשמות, אם יש עולם הבא, ומה עדיף להיות, אדם או להיות רובוט? ענה שתהא זו טעות לענות.

v      

אם יש זמן אחרי המוות אתה כבר לא אדם אתה עוד לא מלאך, כבר אין לך גוף עוד אין לך כנפיים, אין פרצוף, אין דמעות. אחר כך, אם יש זיכרון אחרי החידלון, אתה שוכח איך היה כשהיית עובר של מלאך.

v      

אם יש קמח יש תור. אם יש נעל יש חור. אם יש כביש יש בור. אם יש משיח יש חמור.

v      

הגיהינום נצחי גם גן העדן. השטן כמעט כל יודע כמעט כל יכול כמו המלאך. הנצח הוא מקום בזמן שלזמן אין בו דריסת רגל. נכנסים בו, שלא על מנת לצאת, בלי הגוף, רק עם השמות, אחרי מות.

v      

בכל יום מתים מיליוני אנשים. בהלוויותיהם - מאות מיליוני שארים, לא מתנחמים, לא בצרת הרבים, גם לא בלידת מיליוני האנשים החדשים, אולי מוארים לרגע - כמו בקרן שמש חורפית, אך לא מתחממים.

v      

אני יודע שאמות. אתה אלי תחיה לעד. עד עכשיו השתעשענו יחד במחשבות על נצחיות, עוד מעט תצטרך להסתדר לבד.

v      

מן הו ומן האו ומן האולי חזיתי את הכן שאין לו, את הטוב שאין בו רע, ו או אולי... את האחד.

v      

בשנה שחונה הדתי והחילוני מתפללים באותה כוונה. הדתי מעבר למלים, החילוני בלי מלה: אני אינני יודע להוריד טיפה, אלוהים, או מה שאתה, תוריד אתה. וכך, מעבר למלה ובלי מלה, אנחנו שנינו מאותה שכונה.

v      

אלוהים אינו נראה ורואה, כל דבר, עיקר וטפל ואותי. ואני? נראה לאלוהים. בלתי נראה לעצמי... ורואה אחרים שכמותי.

v      

המאמין באחד סופר שניים: אחד נצחי, רב אור, רב חסד, רם ונישא ואל, ועוד אחד, בן תמותה, שפל מבט, בצל.

v      

היום ראיתי את פריחת הסרפד. השמש האירה עליו בחיבה, כשם שהאירה על השושנים ועל הדשא. אלוהים אוהב את ברואיו שבגיהינום לא פחות מאת אלה שבגן עדן.

v      

חטא מביא נביא זעם שמבשר חורבן. חורבן מביא נביא נחמה שמדרבן את החלוץ להיות קרבן. אחרי החלוץ: החצר התככים והחטא... כפזמון שחזר.

v      

עד ניטשה האל חי וחנן וענש; מכאן ואילך – נטש. עד קאנט יצר האל את העולם. מקאנט ואילך – האדם. ננסים על גב ענקים. קטנים שחכמים על גדולים. אני חושב משמע האל אינו קיים?

v      

עם הזמן משתפרים סיכויי ההשרדות עד שהזמן עובר. מכאן ואילך ההתפתחות נמשכת בגלגול אחר, בעולם אחר, בדור אחר. אחרת האמונה בבזבוז עוכרת את התפילות לעילוי נשמת המת.

v      

בראשית היה אלוהים בעץ, באבן, בנהר, בציפור, בטווח יד, בטווח עין, בטווח קול. והאדם היה קטן, ואלוהים גדול. ויגדל האדם ואלוהים רחק, לראשי ההרים, למעמקי הים, וקרב ונזעק לעזרה כשהאדם צעק. והאדם גדל, ואלוהים רחק. רואה שאינו נראה. שומע שאינו נשמע. והאדם גדל, וטס לשמים, וגשש בצוללת במעמקי הים, אך אלוהים נדם, ובגן נותר רק האדם. אדם קטן. המון אדם.

v      

האגדה המדעית מספרת על שלושה ועל ארבעה: על אורך על רוחב על גובה ואולי גם על זמן- ממדים בוראי עולם. בראשית היה האורך קו. הוא יצר את הדרך, את הסרגל, את המרחק. אחריו נוצר הרוחב, שהיה קו. הוא יצר את השטח את המישור את המצולע. אחריו נולד הגובה, שהיה קו. הוא יצר את החלל את המרחב. אחריו, או לפניו, נולד הזמן, שהיה קו. הוא יצר את התנועה. אגדה מופלאה על קו, שהתחפש לשלושה ואולי לארבעה ויצר... את המדע.

v      

אני מצייר קו לרוחב הדף, בורא ארץ, בורא שמים, בורא למטה, בורא למעלה, בורא ראשית, בורא אחרית, בורא ניגודים, בורא חמס, בורא בלבול. כשאני מוחק את הקו אני בורא מבול, שמכסה את הארץ באחדות שאין לה גבול. כדי למנוע את המחיקה אני מצייר קשת, שמזכירה לי את אימת התוהו של הריקנות. כשאלוהים הופך דף הוא משאיר אות אחת, ראש תיבה, ומתחיל דף חדש. אט אט מתמלא הדף אותיות מצטופפות, מסתכסכות, נחנקות, נאבקות על מקומן... ואלוהים הופך דף. אלוהים ברא עולם והפך דף, בחר עם והפך דף, נתן תורה והפך דף. העולם התהפך. האותיות נשטפו במים. העם השתעבד. נחרשה ירושלים. אך בדף החדש נוח מציל את העולם בתיבת חיות. משה את העם בתיבת תינוק. רבן יוחנן את התורה בתיבת קבורות. כשאלוהים פותח דף הוא מתחיל בכתיבה תמה, בצדיקים תמימים, בראשי תיבות.

v      

אני מצייר קו לרוחב הדף וקובע עד כאן ארץ מכאן שמים, עד כאן למעלה מכאן למטה, עד כאן - עד כאן, מכאן - מכאן. למעלה למעלה בשמים אלוהים, למטה בארץ אני. אלוהים רואה שאני מצייר קו לרוחב הדף וקובע: עד כאן. למעלה בשמים: אלוהים נקודה. למטה בארץ: אני נקודה, ובין הנקודות קו. דרך הקו אלוהים רואה כל מה שאני עושה. כשאני זז הקו זז. לפעמים אני חושב שכשאלוהים מזיז את הקו אני זז. האדם ברא את האטום והפך דף. מבול של אש שטף את הירושימה, חרך את נגסקי, שובליו אימה, אימה. אך בתיבת הטלוויזיה כתב האדם את העולם מחדש. הצבע הוא הטבע. התמונה - הדבר. הסימן – המסומן. אלוהים ברא את האדם, והאדם ברא את המחשב, וירא אלוהים את המחשב, נכדו, כי טוב ויאמר המחשב "סבבא".

v      

סיפור צריך התחלה. בלי התחלה אין אמונה בסיפור. התחלה צריכה סוף, בלי סוף אין משמעות להתחלה. עלילה צריכה דמות. בלי דמות אין מרכז לעלילה. ההתחלה והסוף הדמות והעלילה צריכים את ההגיון שלפני השורה הראשונה.

v      

כשאיינשטיין חקר את מהירות האור היטלר דהר במהירות החושך. עד הירושימה, עד נגסקי, היה הטוב טוב והרע נורא. מני אז נוצח הרע, אך גם הטוב הוכרע.

v      

העיקר לנצח בויכוחים: אלה אומרים "העולם שטוח" ואלה אומרים "עגול". אלה צודקים ואלה טועים. אלה "יש אל" ואלה "לא" אלה צודקים ואלה צודקים. זה טוען "שלי" וזה "שלי". זה טוען אקדח וזה טוען תותח. אמרתי לך: העיקר לנצח בויכוחים. תוכיח את ההפך תנצח ועדיין הניצחון למנצחים בויכוחים.

v      

האגדה של הפרא מספרת על שלושה ועל ארבעה: על תשוקה, על גורל, על דיבור ואולי על עוצמה, מתמודדים בוראי אדם. בראשית היה הדבר כמעין נשק בקרב בין האלילים לבין עצמם, בין האלילים לבן האדם, בין האדם לבין האדמה. האליל העליל על האדם, האדם הערים על אלוהיו, האדמה הקשיבה, הייתה עדה. והייתה עוצמה לאלים, ועוצמה לאדם. עוצמה לדוממים, ועוצמה לדממה. ותעתע בכולם הגורל... שהיה קו.

v      

ישנתי בלי ללמוד להירדם, ולא שכחתי איך מתעוררים. בין לבין חלמתי שבכתה שלי לומדים למות בלי לשנן.

v      

ארץ חיים שטוחה, עם קצה, עם תהום, עם פחד פתאים מנפילת פתאום.

v      

כשגן בא לגן גן קבל גוף, גן קבל נפש - ראשי תיבות ג"נ. כשגן נכנס לבית הספר גן קבל הדרכה: שגוף מנוגד לנפש, שזכר מנוגד לנקבה, שגיהינום מנוגד לגן עדן, שזכות מנוגד לחובה. כשגן גורש מן הגן גן הפקיר את הגוף, גן החזיר את הנפש, גן השאיר את ההדרכה לגן הבא.

v      

הורגים וממליחים, מתבלים וצולים, ושוב מתבלים, ולא מתאבלים ריח נפלא מסעיר את הקיבה, גוף נבלע בגוף והנשמה עולה.

v      

נגד הפחד - הביחד.

v      

אל תפתח פה לשטן, שוטה קטן, כי השטן שומע; ואל תסגור דלת לאליהו, כי אליהו נכנס ושותה מן היין, ובודק אם ניקית את הלכלוך מתחת לציפורניים.

v      

כשחתול שחור חוצה את נתיבך נדמה לך שיקרה לך משהו רע. כשחתול שחור הולך לפניך לאט, ואתה מגלה שהוא אפור, צנום, מלוכלך, שבטנו נפוחה, שהוא בעצם חתולה - מתברר לך שאם תמשיך בדרכך... תכתוב שיר.

v      

ילד משחק עם מלאך בגינה, משוגע ברחובות, גדול בחלומות. בגינה גדול משחק עם מחשבות: מלאך בא... לך, ילד משוגע!

v      

אילוף ילדים כמו אילוף כלבים הוא נוסחאת מעבר מפרא למדען, מילד טבע לילד צייתן. המאולף מבוית, נגמל מן ההרגל לרוץ לאן שבא, לצחוק מתי שבא, לטרוף את מי שבא. כשדלת המלונה נפתחת כבר מאוחר, קר, מנוכר.

v      

בין עבודה לעבודה הורשתי לצאצאי את הזמן: הממותה כרעה, הממותה תכרע, הממותה כורעת אל מותה. על קירות מערה הודעתי שאני לא נמצא בתמונה. עובדה לא ציירתי אותי... ציירתי אותה.

v      

צבע המלפפון, שמו, טעמו, מהותו, קליפתו, בשרו, זרעיו, שורשיו, גבעולו, פיוניותיו, שמחת חייו - ירושת הוריו, נחלת צאצאיו.

v      

לפי ההורוסקופ מצב הכוכבים היום איום ונורא. מישהו שכח באוטובוס חתיכת צינור השקיה ואנשים חשבו שזו פצצה. אחר כך, בעליה, הלשון שלי חיפשה חתיכת ציפוי שן שנשברה. אותות קטנים, נוריות אזהרה: משהו לגמרי לא בסדר, אבל מה?