לשתוק אי אפשר וכל דיבור רק גורע
מאת זאב ברקן
יום חמישי, 22 במאי 2014
כשהאפס ישנו האחד איננו
כשאני יושב וחושב אין לי רגליים. הן חוזרות כשאני קם. וכך גם מפתחות הבית והכיס האחורי של המכנסיים, ששבים אלי במדרגות, לפני שאני פותח את הדלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
רשומה חדשה יותר
רשומה ישנה יותר
דף הבית
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה