העולם - פירוק והרכבה

אם אתה לוקח נקודה ושם לצדה נקודה ועוד נקודה, בזהירות רבה, אתה מקבל קו. אם אתה לוקח קו ומניח לצדו קו ועוד קו - אתה מקבל שטח. אם אתה לוקח שטח ועורם מעליו שטח ועוד שטח - אתה מקבל קו.

קו הוא שורה של נקודות. שטח - דף של נקודות. נפח - כרך של נקודות. המעבר מממד לממד נעשה באמצעות הוספת נקודות. נדמה שמדובר בתהליך שאין לו סוף, אבל אחרי שמגיעים לנפח כמה נקודות שמוסיפים מקבלים רק נפח יותר גדול. העולם הוא מקום מנוחתם של הדוממים זה לצד זה, אך בזמן שהם נחים נעות בתוכם הפרודות... נפגשות... נפרדות. הממדים מכונסים זה בתוך זה: הדומם כולל את נפחו, את שטח המעטפת, את קו המתאר על נקודותיו. הדומם כלול בצומח: ללא זחילת חומרים מן השורשים אל העלים, מן העלים אל השורשים - הצומח מת, מיובש, דומם.

בהבדל מן הצמח שתקוע כל הזמן באותו מקום החי נע עם הזמן ממקום למקום. הצומח כלול בחי. ללא שנוי מקום החי נח, והחומרים צומחים בתוכו. המעבר מדומם לצומח, מצומח לחי, נעשה באמצעות הוספת תנועות. החי הצומח והדומם מהווים את העולם. היחסים ביניהם את החיים. משהגעת לחי אתה חוזר לנקודה, שהיא אתה, מיקרוקוסמוס עקשן שנע ממקום למקום והחומרים צומחים בתוכו. יש לך נפח עור, צבע עור, וקו מתאר. כשאתה מזדווג לאת אתם כבר זוג, ועם הצאצאים משפחה. משפחות מתקהלות לקהילה, קהילות לשבט, שבטים מתאחדים ללאום, לאומים - לאנושות. המעבר ממסגרת למסגרת נעשה באמצעות הוספת אנשים.

v      

אור יכול להופיע בצורת נקודה, כמו כוכב; או בצורת קו: קרן שמש בודדה פולחת עב. לקו של העפרון יש צבע אפור, וצבע הוא שבר אור. אור יכול להופיע כמו ירוק של עץ, השונה משטח ירוק של דף שמתאר ירוק של עץ. תקלף מלפפון, אך לא תקלף את צבעו. תחתוך עד דק - אך הצבע נדבק לקטנה שבקוביות הסלט. אור יכול להופיע בצורת נפח, כמו לילה, שהוא צבע שחור העוטף את העור. אור יכול להופיע בצורת חום של שמש, של אש, או בצורת תנועה - במהירות האור. אור יכול להופיע בצורת שפה, כמו פנסים שמשדרים הודעות מאנייה לאנייה, או כמו הבנה - בהארת אגב.

v      

הקו מחבר נקודה לנקודה גם כשאין ביניהן קו.

v      

אל הנקודה מובילה דרך שהיא קו. הנקודה חבויה במפה שהיא שטח, או בשטח שהוא נפח. נחה או נעה היא נרדפת. קו הנווט מורכב, מנקודות ציון, מסמני כוון, מתוואי שטח. נתיב גשש עקבות נמלט. כלב לומד ריחות, ציפור רוחות - במעופה בין היבשות.

v      

מן היבשה רואים באופק קו, מן המטוס שטח, מן הצוללת נפח. כשצפים, חשים במשקל. כשנסחפים – במתח.

v      

לא רק אני קיים על הארץ, אני מצייר על הדף את כולם: נקודות נקודות, מעליהן קו, ובין האנשים... חיות עצים שיחים פרחים אבנים, עד שמתמלא הדף. עכשיו אלוהים נראה כמו שמש שממנה יוצאת אלומה שממלאת את הארץ עד שהקו שלי נבלע, אני לא רואה אותו גם כשאני זז. לא רק אלוהים קיים בשמים גם הכוכבים גם הציפורים גם המלאכים. אני מצייר על הדף את כולם עד שהשמים מלאים נקודות, וקו נוגע בקו, כבר אי אפשר לראות למי שייך איזה קו, אפילו האלומה מסתתרת... ואני מחליף דף.

v      

הבריאה בריאה מטבע בריאתה. המוצק יצוק כמו צוק. הגז נגוז כמו צל, והנוזל נוזל. העוף מתעופף. היונק יונק ויונק. הדבורה מדברת. הדומם שותק. הצמח צומח. הפרח פורח. התמר מיתמר. הטבע טבוע כמו מטבע. הלשון לשה, והמזון, כמו המלה, בחך מתחכך.

v      

צומח על הבשר וניזון מן הדם – השיער. מאחורי העור דומם מסתתר – השלד, קרוב וזר. בין הצומח לבין הדומם חי החי; וכשהחי נפטר - נובל הצומח, והדומם נקבר. 

v   




האדמה מעכלת את זולליה: את הצומח את החי שזולל את הצומח, את החי שזולל את החי... וכשפורץ הנפט - סימן שהעיכול הושלם.


v   

חידה: דומם שצומח. נטול טעם. נטול ריח. על פי שמו, ללא זנבו, חי פורח (תשובה: צפורן)

v      

השעון נשען על הזמן. הזמן על התנועה. התנועה על המספר. המספר על המלה. המלה על השקט. השקט על האין. האין על היש. היש על העין.

v      

עכשיו בדיוק של שניה מסיבת הסיום של כל מה שהיה למן הבריאה ועד עכשיו. בעוד דקה יוזז קץ הזמן בדקה, בעוד שעה בשעה. היום הינו סוף ההיסטוריה... רק מחר נדע שאחרית הימים נדחתה למחר.

v      

לא הזמן נע כשהשמש נעה, כשזוחל הצל סביב הספרות, כשזורם החול בתוך הזכוכיות, כשגלגל שיניים מניע גלגל שיניים מניע גלגל שיניים מניע מחוג. ואין עקבות לצל, ואין עקבות בחול. זה לא שהזמן עצל - אין זמן!

v      

הזמן קיים בדמיון כקו, נמדד במציאות בין זריחה לשקיעה, בין נקודה לנקודה כמרחק. הזמן מתחזה לשעון, מתחזה למקום, מתחזה לממד. הנמדד נמדד במציאות כס"מ, כגרם, כשניה. קיים בדמיון כלא נמדד: מה אורך לברוש שבראש? מה משקל?

v      

כשהעור חשוף לאור העור נעשה שחור עד שלא מפריע כמה אור שלא יהיה. כשהעור טובל בזמן העור מתקמט עד שלא מפריע כמה זמן שלא יהיה.

v      

הצלם קולט את האצטדיון במהירות האור, את רעש הקהל במהירות הקול. המשדר משגר את התמונה, משגר את הקול במהירות האור. מאות מיליוני צופים קולטים בו זמנית את האצטדיון במהירות האור את רעש הקהל במהירות הקול. ובין מקום האירוע לבין האקרן: המקום והזמן האצטדיון והקהל זורמים דחוסים בנהרות של אור.

v      

אי אפשר לראות מקום. אפשר לראות ארון. אפשר לדעת איפה שמים בגדים, אבל אי אפשר לראות מקום. אי אפשר לראות זמן. אפשר לראות מחוג, אפשר לראות ספרות, אפשר לחשב את היחס בין המחוג לבין הספרות, אבל אי אפשר לראות זמן. אי אפשר לראות אותי. אפשר לראות גוף, אבל אי אפשר לראות אותי. ואם אי אפשר לראות מקום וזמן אותי ואותך אי אפשר להעיד. אפשר רק לדעת, אפשר רק להגיד.

v      

מה שאין לו מקום אין לו תנועה, אין לו נפילה, אין לו תקומה. מה שאין לו תנועה אין לו מנוחה - לא בעולם הזה ולא בבא.

v      

בלילה, מתחת לשמיכה - זה מעל לחוק המשיכה: אין משקל לרגלי. אני חולם שאני רץ על ברכי לחפש את רגלי. אין משקל לגופי. אני חולם רחיפה. בבוקר, מתחת לשמיכה, זה מעל לכוחי לקום - משקולות לרגלי.

v      

הרוח כשהיא ארוכה איננה חומדת את סוף הדרך, איננה להוטה אחר קיצורי הדרך, איננה כמהה לנוח. הדרך, כשהיא יפה, מוסרת את פיתוליה לרוח; מראה לה שדות של תבואה, של קרב, אגמים של פליאה, עמקים של עומק.