מי אני

חיפשתי את עצמי כמו בלש המצמצם אפשרויות, מאין סוף לאחת, מפלילה כמו טביעת אצבעות. מצאתי מי הייתי ומי לא, עם מי, נגד מי ומה לא.

v      

בשביל המוכר אני קונה, בשביל השכנה שכן, בשביל האויב אני אויב, בשביל הורי בן, אך מי אני כשאני ישן? בשביל החלום אני אמת, בשביל הזמן – חולף. בשביל עצמי אני חידה - אך מי אני כשאני מת?

v      

היא [HE] זה הוא  והוא [WHO] זה מי , אך מי אני? - קול [CALL] קריאה וקם [COME] לבוא

v      

התצלום מעיד על הצילום, שהוא מפגש בין בני אדם, מפגש שלא צולם. כבר לא זכור לי הצלם, אף לא המצולם, שהוא אני בזמן עבר. ככל שעובר הזמן אותו אני הולך ונעלם, אך התצלום קיים, מעיד על האמת, בלי המפגש בין בני אדם הוא כלום, הוא מת. הזיכרון מעיד על חוויה. החוויה היא המקור. הזיכרון מעיד על האמת, אך בלי החוויה הוא כלום, הוא מת. אז מי אני? הזיכרון? נו באמת.

v      

אני קורא בכף ידי או בקפה או בקלפים, צופה בכוכבים או במראה בפרצופי.מחפש בחוץ. מסתתר בפנים.

v      

כדורית הדם האדומה איננה נרדמת כשאני נרדם, הלבנה ממשיכה ללחום כשאני חולם, והלב הולם, והראה ערה, והכבד עובד - מי בכלל ישן בי כשאני ישן?

v      

האופטיקה מסבירה איך נקלטת התמונה בעדשת העין, אבל איפה האופטיקה כשחולמים? באיזו עין רואים? באיזו אוזן שומעים? באיזה לב מאמינים במה שחולמים?

v      

אין איש קטן שיושב בקופסת הגולגולת ומפיק מחשבות, כמו שאין איש קטן שיושב בגלגל העין ומפיק מראות, כמו שאין איש זקן שיושב בשמים ומפיק מופתים. ואם אין איש קטן שיושב בפנים - אין עולם גדול שעומד בחוץ וממתין.

v      

בתוך המבוך נעים בתקווה לפתח. לפי תורת המבוך יש פתח... נסתר. לפי תורת הנסתר יש פתח לחכמי תורת הנסתר. לפי התורה אין מבוך. לפי העין אין פתח. מחוץ למבוך אין תקווה... ונעים.

v      

בלי נעליים, בלי בגדים - אני שוקל כך וכך קילוגרמים. וכך וכך קילוגרמים גם בלי אני. בלי כובע הגובה כך וכך סנטימטרים, וכך וכך סנטימטרים גם בלי אני.

v      

נולדתי למות. לפני שהספקתי מעשה טוב אחד, מעשה רע אחד - כבר נחרץ המשפט.

v      

כשאמרתי: "אני לבד, אני קיים, אני לבד קיים" התמקדתי בטיפה, התעלמתי מהים.

v      

השירים מתחבאים בין היסודות, תלויים, אשכולות אשכולות, על השאלות הגדולות: מי אני? איפה אני? מה אני צריך לעשות?

v      

אל תאמין לרופאים שצרחתי בלידתי בגלל רפלקס, או לאמן את ריאתי. צרחתי על אחי, על המיליונים, על עם של תאומים שנספה בדרכו לרחמה של אמי.

v      

אני יצוק מחתיכת חיים אחת, כמו שאר הצמחים והחיות שבגן החיים נטול הכלובים המכונה כדור הארץ, שבו כל מין מנסה לכבוש לעצמו מה שיותר שטחים, בטוח שהגן הוקם למענו... כמו יתוש שמלקק שפתיים כשהוא רואה אנשים.

v      

התגלגלתי מזרע לעובר, מתינוק לילד, מנער לעלם, מבוגר למבוגר. מגלגול לגלגול הוספתי גובה, אספתי ידע, צברתי משקל.

v      

אני אוהב פרחים ואוהב לאכול. אוהב להיות צודק ואוהב לעבוד. אבל הכי אני אוהב לאהוב. שונא אלימות ושונא מחלות. שונא יתושים ושונא לבלות, אבל הכי אני שונא לשנוא.

v      

אני מדמה את עצמי לעץ, מחפש לי שורשים. חופר באדמה, מעלה חרסים. נובר בספריות, מדפדף באלבומים - משרטט לי אילן יוחסין. בסופו של חיפוש אני תלוי לי מאחד הענפים.